עוד אחת ממכות הקורונה

ועדת הערר בנוגע למענקי ההשתתפות בהוצאות בתקופת הקורונה דחתה 18 מתוך 20 העררים שהוגשו לה. זוהי תוצאה מאכזבת העומדת בניגוד למטרת החוק > רונית בר

בשלהי שנת 2020 הוקמה, מכוח הוראת השעה למאבק בקורונה, ועדת הערר לענייני קורונה במשרד המשפטים, העוסקת בעררים על החלטת מנהל רשות המיסים בנושא מענקי ההשתתפות בהוצאות הקבועות על פי תוכנית הסיוע לתקופת הקורונה. הוועדה רשאית לאמץ את החלטת רשות המיסים, לקבל החלטה שונה או להחזיר את העניין לרשות בתוספת הוראותיה. על החלטותיה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי.
עד לכתיבת שורות אלו קיבלה ועדת הערר החלטות שפורסמו ביותר מ-20 תיקים, מהן ניתן ללמוד על אופי ההליך והשקפותיה של הוועדה. בשורות הבאות נעמוד על מספר נקודות בעלות חשיבות, העוברות כחוט השני בהחלטות הוועדה.
# הרוב המכריע של ההחלטות התקבלו על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו, מבלי שנערך דיון בהשתתפות העורר. בהתייחס לכך שגם החלטות רשות המיסים בהשגה מתקבלות ברובן מבלי שמתנהלים דיונים עם הנישומים, קיימת חשיבות מכרעת להצגת הטענות והגשת הראיות הן בהשגה והן בכתב ערר כשהן מנומקות היטב ומלוות במסמכים מאמתים, תוך שטיחת כל הטיעונים.
# החוק קובע, כי על המנהל להחליט בהשגה תוך 120 יום השגה. האם אי עמידה בזמנים דינה כקבלת ההשגה? בערר 1060/21, בו ניתנה החלטת המנהל באחור של 20 יום בלבד, ציינה ועדת הערר, כי החוק אינו קובע קובעת סנקציה לצד הגדרת המועדים (בשונה מחוקי המס בהם נקבע, כי אי מתן החלטה בזמן יראו בהשגה כאילו התקבלה). לפיכך יש לראות את המועד שנקבע כמועד מדריך ולא מועד מחייב, וההחלטה בעניין זה תתקבל בהתאם לנסיבות התיק; במקרה זה, האיחור לא גרם לקבלת הערר.
# סעיף 8(3) לחוק קובע כתנאי לקבלת מענק, כי יוכח שהירידה במחזורי העסקאות נגרמה כתוצאה מהשפעה הכלכלית של הקורונה. במספר עררים (לדוגמא, ערר 1133/21), קובעת ועדת הערר, כי על רקע הפגיעה הכלכלית הנרחבת שנבעה מן הקורונה, ניתן להניח כהנחת מוצא, כי הוכח הקשר הסיבתי ולא נדרשת הוכחה במסמכים באופן פוזיטיבי. עם זאת, אם המנהל מצביע על ממצאים המטילים ספק בדבר הקשר הסיבתי, תחול חובת הוכחה על העורר להוכיח קשר סיבתי לקורונה ולהפריך את הספק שהוצג.
# האם סכום המענק מוגבל לסכום ההוצאות הקבועות של העסק? ועדת הערר קובעת: אמנם תכליתו של החוק היא מתן סיוע לעסקים על מנת שיוכלו להמשיך ולשלם את ההוצאות הקבועות של העסק. עם זאת, לצד תכלית זו קיימת בחוק תכלית נוספת, והיא תכלית היעילות ומתן הסיוע המהיר. לתכלית זו נקבעה נוסחה, לה מחויב המנהל. למנהל אין סמכות לערוך בדיקה פרטנית וממושכת של ההוצאות הקבועות ולא נקבעה בהוראת השעה הגדרה לרכיב זה.
# האם לרשות המיסים יש סמכות לסטות מהנוסחה? ועדת הערר אומרת: נוסח החוק המשתקף בנוסחה שנקבעה, נותן מעמד של בכורה למנגנון הפשטות והיעילות, אולם הוא הותיר למנהל שיקול דעת לסטייה מהנוסחה באמצעות שינוי מקדם ההשתתפות בהוצאות קבועות.
מבין 20 החלטות אלו, 18 ערעורים נדחו ורק שניים התקבלו חלקית. האמנם תוצאה זו משקפת שיפוט אובייקטיבי ומאוזן? לדעתנו, מבחן התוצאה בשלב זה מצביע על תוצאה מאכזבת מאוד, שכן הוראת השעה חוקקה מתוך הבטחה לאמפטיה גבוהה יותר לעסקים שמתמודדים עם נזקים כלכליים אדירים, שכידוע גם נוסחת הפיצוי שבהוראת השעה אינה מתיימרת לכסות במלואם.

רו"ח רונית בר, ארצי-חיבה-אלמקייס-כהן פתרונות מיסוי