הבעיה היא שההלוואה הוחזרה

חשיפות מס מפתיעות במתן הלוואה לנהנה בנאמנות בינלאומית > אייל סנדו

המזגן ברכבו של מר תמימי, יועץ המס הוותיק, היה מכוון על 16 מעלות בעת שנסע בדרכו לפקיד שומה תל אביב, ועדיין אגלי זיעה זלגו במורד מצחו. דיון אצל מר שועלי, הרכז המיתולוגי והערמומי, הלחיץ אותו בכל פעם מחדש. ואי אפשר להאשים אותו – משום מה, שועלי תמיד הצליח לעלות על סוגיות שתמימי לא העלה על דעתו כלל.
הפעם תמימי היה קצת יותר בטוח בעצמו. הוא שחזר את המקרה בראשו בפעם האחרונה בריכוז רב (שכמעט ועלה בחייה של הולכת רגל חסרת מזל): הנאמנות נוצרה לפני למעלה מעשור על ידי יובב, אביו תושב החוץ של שמשון, לקוחו וחברו הטוב שהוא הנהנה הישראלי היחידי מבין חמישה אחים, השאר תושבי חוץ.
הנאמנות היא "נאמנות קרובים" לפי מיטב הבנתו, ושמשון ישלם 30% כאשר יקבל חלוקה, אבל עד היום לא קיבל כלום. הפעם היחידה שקיבל כסף מהנאמנות היתה לפני כשנתיים וחצי. הוא ביקש מאביו (שהוא גם אחד הנאמנים) הלוואה של 100 אלף שקל לצורך שיפוץ הבית והבטיח להחזירם ברגע שתיפדה קרן ההשתלמות שלו. ואכן, לפני מספר שבועות השתחררה הקרן והוא החזיר את ההלוואה, עד לאגורה האחרונה. באמת סיפור נקי, חשב לעצמו תמימי, הרי גם ליכולת של שועלי חייב להיות גבול.הדיון נערך ברוח טובה, אך החיוך השובבי של שועלי לא תרם לתחושת הביטחון של תמימי. "איזו ריבית שילם שמשון על ההלוואה?", שאל שועלי ותפס את תמימי לא מוכן לרגע: "ריבית? על מה? בסך הכל הלוואה שנתן אב לבנו לתקופה קצרה".
"זה כתוב בחוק", ענה שועלי באדישות שערערה קצת את תמימי, אך הוא התעשת מיד: "חיפשתי בכל הפקודה ולא ראיתי שום סעיף שמחייב ריבית על הלוואה בתוך המשפחה. ואם אתה מדבר על סעיף 85א בעניין מחירי העברה בין תושב חוץ לתושב ישראל, בדקתי את עצמי, ונאמנות קרובים לא נחשבת לתושב חוץ".
"מַצְחִיקוּל אחד", ענה שועלי, "מי מדבר על הפקודה? אני מתכוון לחוזר 3/2016, והוא זה שמנחה אותנו. ובסעיף 2.8 לחוזר בעניין חלוקה נקבע כי מתן הלוואה… לנהנה… במחיר נמוך ממחיר השוק עשויים להיחשב לחלוקה בגובה ההפרש שבין מחיר השוק… לבין התמורה ששולמה עבורם".
"אז מה הסיפור?", נרגע תמימי, "כמה כבר שווה ריבית לשנתיים על סכום של 100 אלף שקל? נניח 8,000 שקל? אז בוא נקבע שזו חלוקה, נשלם 30% מס ונסגור את הסיפור".
"שנייה, דקה". השיב שועלי. "לא סיימתי להקריא לך מתוך החוזר. אז ככה – הלוואות מהנאמנות לנהנה… שלא הוחזרו בתוך 24 חודשים עשויות להיחשב גם הן כחלוקה בגובה קרן ההלוואה".
תמימי איבד כל חשק להילחם: "טוב, אדבר עם שמשון ויובב ואומר להם שאתה מתעקש על מיסוי חלוקה של 100 אלף שקל, לא נראה לי שעל זה הם ילכו לרב".
"too late", אמר שועלי. "מיסוי החלוקה פחות מעניין אותי. הרי הוא החזיר את ההלוואה. אז אחרי שהסכמנו שההלוואה היא בעצם חלוקה, אז החזרת סכום ההלוואה חייבת להיות הקניה"!.
"לאן אתה חותר עם זה, שועלי? בפעם האחרונה שבדקתי, הקניה לנאמנות היא לא אירוע מס", שאל תמימי ופחד (בצדק) מהתשובה שתבוא.
"זה אמנם נכון", המשיך שועלי, "אבל מי שמקנה סכום לנאמנות נחשב ליוצר, נכון? ואם היוצר הוא תושב ישראל, הנאמנות לא יכולה להיות נאמנות קרובים, מסכים? ואם היא לא נאמנות קרובים, הרי שהיא חייבת במס על כל הכנסותיה, לא כך?".
"Oops he did it again", חשב תמימי לעצמו והודה בתבוסתו. לאחר דין ודברים הוסכם, כי הנאמן יחזיר את הסכום לשמשון ("בכל זאת השגתי משהו עבורו", חשב תמימי), ובתמורה שועלי הסכים להסתפק במיסוי הסכום כחלוקה בשיעור 30% ולא לטעון לשינוי סיווג הנאמנות.
תמימי בדק את ההבנות שהושגו מול הנאמן. "מוזר", ענה הנאמן. "בדרך כלל הסיכון שבמתן הלוואה הוא באפשרות שהיא לא תוחזר. זו הפעם הראשונה אני נתקל במצב בו הסיכון הוא דווקא בהחזרתה", אך לבסוף הנאמן השתכנע והסכים להחזיר את הכסף לשמשון.

לאחר כמה ימים חזר תמימי למשרדו של שועלי בכדי לחתום על הסכם ולהסדיר את התשלום. לפני שיצא מחדרו, סיפר לו איך חזר מוכה וחבול (נפשית כמובן) לשמשון, ואיך על מנת לפייס אותו ואת אביו הסכים לגבות רק מחצית משכר הטרחה, בכל זאת הם חברים שנים רבות.
"רק חצי?". אמר שועלי, "אתה יודע שסעיף 2.7 לאותו חוזר בעניין הקניה קובע כי מתן שירות לנאמנות… במחיר שהוא נמוך ממחיר השוק, עשויים אף להיחשב להקניה של 'נכס' ששוויו הוא גובה ההפרש שבין מחיר השוק של… השירות שניתן לנאמן לבין התמורה ששולמה עבורם".
המקרה לעיל הוא דוגמא מני רבות לטרנזקציות הקשורות בנאמנויות ועשויות להציף חשיפות מס מיותרות. לפיכך, רצוי ומומלץ לקבל ייעוץ שוטף בטרם ביצוען.