מדוע הלשכה צריכה להיות סטטוטורית

מול האיומים על מעמדו ועתידו של המקצוע: חיזוק לשכת רואי החשבון והפיכתה לסטטוטורית הם הפתרון – לא הבעיה * תשובה לפרופ' אלי אמיר > חן שרייבר

חשבונאות היא שפת העסקים בארץ ובעולם. מרבית בעלי משרות הניהול הבכירות במגזר העסקי הם רואי חשבון בהשכלתם. אלא שהפער בין עובדה זו לבין ניצול איכותי ונכון של ההון האנושי הזה לטובת השבחת הכלכלה וטובת המשק הכלכלי, הוא תהומי. העלאת חשיבותו מעמדו ויוקרתו של המקצוע, היא הסיבה המרכזית שלקחתי על עצמי את תפקיד נשיא לשכת רואי החשבון.
קראתי בעיון את דבריו החשובים של פרופ' אלי אמיר, מבכירי רואי החשבון בישראל. אני מכבד את אמיר אבל חולק עליו. שנים רבות ויקרות מדי איבדנו עם הגישה שהוא מייצג. תחילת הדרך לשינוי היא במעורבות ובשיח של כל מי שמבין את ערכו הרב של המקצוע ואת צורך השעה לשנות את מצבו. שיח ער ורציני הוא תחילת הדרך לשינוי, שחשוב לא רק לרואי החשבון בישראל, אלא למגזר העסקי והכלכלי כולו, על כל גווניו.
אינני חולק על תיאור המצב הבעייתי של פרופ' אמיר, אלא על הדרך להשיג את השינוי המיוחל. אסביר. לדעתי, לה שותפים רואי חשבון רבים, הדרך האחת והיחידה היא מתן מעמד סטטוטורי בחוק ללשכת רואי חשבון שחייב להיות מלווה בעדכון חוק ראיית החשבון המיושן, משנת 1955. ברור לכל בר דעת שלפני 65 שנה לא ניתן היה אפילו לדמיין את השינויים שיחולו בעולם גם של המקצוע וגם של הכלכלה.
מועצת רואי החשבון, בשונה מלשכת רואי חשבון, היא גוף ממשלתי שלמעשה מהווה מחלקה אחת מיני רבות במשרד המשפטים. היא דבקה בתפקידים שהוענקו לה על פי החוק משנת 1955 ואינה מקדמת את המקצוע או העוסקים בו. עובדה הזויה נוספת היא שמי ששימשו כראשי מועצת רואי חשבון היו תמיד עורכי דין ולא רואי חשבון; הדבר חייב להשתנות.
המציאות שנוצרה פוגעת בסטנדרט המקצועי המתפתח ומשתנה עם השנים, ורואי החשבון אינם מחויבים בהכשרה מקצועית עקבית ומתמדת. במילים אחרות: אין כיום בישראל יכולת לפקח על רמה מקצועית נאותה במקצוע הכל כך חשוב הזה.
בעיה משמעותית נוספת נובעת מכך שבלשכת רואי חשבון מי שרוצה חבר ומי שלא רוצה אינו חבר. משכך הדבר, אין לנשיא הלשכה יכולת לאכוף ולהרתיע עברייני אתיקה. התוצאה הישירה והברורה היא פגיעה באיכות הביקורת, פגיעה עקיפה בציבור החוסכים לטווח ארוך, פגיעה ברמת הייצוג של נישומים ברשות המיסים ופגיעה ברורה במשק כולו.
רואי החשבון דורשים שינוי מבני רגולטורי והיסטורי של המקצוע עכשיו. שינוי החוק ומעמד סטטוטורי לגוף אחד, שיחייב רישום של כל רואי החשבון בישראל, יהפוך את הפיקוח על כללי אתיקה מקצועיים בתחומי הביקורת, אבל גם ובעיקר, על שאר תחומי העיסוק של רואי החשבון בישראל, לקל ומשמעותי יותר. חוק מעודכן ומעמד סטטוטורי ללשכה, יאפשרו למקצוע לפרוח מחדש ולהגביר את מעורבותו בצמיחת המשק, להיות עצמאי ולא נשלט על ידי עורכי דין.
ברור לי שגם פרופ' אמיר חרד להתדרדרות רבת השנים במעמד המקצוע ואי יכולתו להביא לביטוי את הפוטנציאל הגלום בו למדינת ישראל, וברור לי שגם הוא מייחל לשינוי. אבל התרסה או השלמה עם המצב לא יביאו לשינוי, אלא רק התגייסות של כל מי שהמקצוע חשוב לו. שיח ער ותוסס לצד ביקורת וחשיבה משותפת על פתרונות, הם צעדים חיוניים כדי להתחיל להניע את התהליכים הללו בנקודת הזמן הזו.
כדי להצליח במשימה זו, נשלב כוחות: משרדים גדולים, בינוניים וקטנים, מנהלי כספים, חשבים, ומרצים באקדמיה. לשכת רואי חשבון היא הגוף היחיד שמדבר בשם כל העוסקים במקצוע. איחוד הכוחות, שילוב של צעירים ומנוסים וחשיבה מחודשת על השינוי הדרוש, יסללו את הדרך לרפורמה. לשם כך נבחרתי – ולמטרה זו אקדיש את מרצי וכוחי בשנים הקרובות.

רו"ח חן שרייבר, נשיא לשכת רואי חשבון בישראל