משניים נותר אחד

רכישה עצמית כחלוקת דיבידנד לשני בעלי מניות: פסק דין מאיר סיידה > רונית בר

טרם יבש הדיו על פס"ד בית חוסן ובניגוד לו, ניתן בספטמבר 2021 פס"ד בעניין מאיר סיידה (38294-02-19), באותו עניין: שאלת חבותו במס של בעל המניות הנותר בחברה בה בעל המניות היוצא מכר את מניותיו לחברה בהליך של רכישה עצמית.
המערער ואחיו הקימו בשנות ה‾80 עסק לשתילים, שעבר להתנהל במסגרת חברת‾בת של חברת השתיל ניהול והחזקות, שהוחזקה בחלקים שווים בידי האחים. בשנת 2015 הם החליטו להיפרד, ואחיו של המערער מכר את מניותיו לחברה, בדרך של רכישה עצמית, ב‾13.5 מיליון שקל. מבנה העסקה נבחר ע"י האחים בהחלטה משותפת, ולמערער לא היתה אפשרות לעמוד בסכום התמורה שדרש האח בתמורה למניותיו.
פקיד השומה קבע, כי מדובר בעיסקה בשלבים, לפיהם רכש המערער את מלוא מניות האח ב‾13.5 מיליון שקל, תוך שימוש בכספי החברה המהווה חלוקת דיבידנד מהחברה אליו, ולאחריה העביר את המניות הנרכשות לחברה (כנגד הדיבידנד באותו הסכום). נציין, כי פקיד השומה בחר בגישה היקרה יותר לבעל מניות נותר שהוא יחיד; ניתן לתמוה אם כך היה עושה, אילו בעל המניות הנותר היה חברה, כאשר אין כל מס בגין הדיבידנד. המערער טען, כי הרכישה לא יצרה אירוע מס; לחילופין טען, כי יש לנקוט בגישה הזולה יותר ולפיה הדיבידנד שקיבל הוא רק מחצית מתמורת הרכישה.
ביהמ"ש מבחין בין מאפייני המס של בעל המניות הנותר, לגביו רלוונטית חבות המס על דיבידנד בלבד, בשונה מבעל המניות המוכר, לגביו ייבחנו מאפייני המס של חלוקת דיבידנד ורווח הון, לפי העניין. לשם יישום המודל הדו‾שלבי, ובהתייחס לכך שפקודת מס הכנסה אינה מגבילה הכנסה מדיבידנד רק לזה המחולק על פי חוק החברות, יש לפרש דיבידנד ככל חלוקה מהחברה לבעלי מניותיה, בפרשנות מרחיבה, לרבות דיבידנד בעין, ולא רק דיבידנד המחולק על פי חוק החברות.
בהתאם למהותה הכלכלית של העיסקה, ועל פי מבחן משולב של שלושה פרמטרים, רכש המערער את זכויות אחיו בחברה באמצעות דיבידנד שקיבל מהחברה. הוא השתמש בכספי החברה למימון הרכישה; הפיק יתרון כלכלי מהרכישה (הוקנו לו זכויות נוספות בחברה); ולא היה כל טעם עסקי או יתרון כלכלי לחברה ברכישת המניות.
ביהמ"ש קובע את מהות העיסקה כרכישת עצמית של מניות, בהיבטי המיסוי של בעל/י המניות הנותר/ים: "מבחינת המהות הכלכלית רכש המערער את מניותיו של אחיו בחברה, באמצעות דיבידנד שקיבל מהחברה, ועל כן יש לחייבו על קבלת הדיבידנד".
אולם בעניין הכימות, מתייחס ביהמ"ש לשתי הגישות שהוצגו בחוזר 2/2018. בגישה הראשונה: תחילה חולק דיבידנד לכל בעלי המניות פרו ראטה. לאחר מכן, בעל המניות הנותר רכש את מניות המוכר בתמורה לדיבידנד (ברוטו) שקיבל. כלומר: מיסוי הדיבידנד שקיבל בעל המניות הנותר, רק לפי חלקו היחסי בחברה, לפני הרכישה העצמית (בענייננו – 50%).
בגישה השנייה: תחילה רכש בעל המניות הנותר את מניות בעל המניות המוכר בכל סכום העיסקה, ומימן רכישה זו מדיבידנד שקיבל מהחברה לאחר רכישת המניות. מכאן כי בעל המניות הנותר יחויב במס על מלא סכום העיסקה (100%) כדיבידנד.
מנקודת מבטו של בעל מניות נותר שהוא יחיד עדיפה הגישה הראשונה, שכן הוא מחויב רק על חלקו היחסי בסכום שנקבע כסכום הרכישה העצמית ולא על סכום העיסקה כולה (יצוין כי בהתאם לחוזר, הסכום בו חויב יותר לו כעלות במכירת מניותיו).
בענייננו קובע ביהמ"ש, בשונה מעמדת פקיד השומה, כי עמדתו החלופית של המערער (הגישה הראשונה), היא המתאימה: "לטעמי אין סיבה לבכר את הגישה השנייה על פני הראשונה. לא זו אף זו, כדי להימנע מכפל מס בעקבות תשלום מס על אותם העודפים, הן במסגרת רווח ההון המחושב בידי האח, הן במסגרת דיבידנד שבו מחויב המערער, ראוי לטעמי לאמץ את הגישה הראשונה".
לטעמנו, באין בגישה אחת משום "אמת צרופה" לעומת האחרת, יש לאפשר לנישום לבחור את הגישה התואמת את זכותו לתכנן את המס על פי העדפותיו. יחד עם זאת, טוב יעשה הנישום אם יתכנן את העסקה בדרך שתיתן חיזוק לגישה אותה הוא מעדיף.

רו"ח רונית בר, ארצי‾חיבה‾אלמקייס‾כהן פתרונות מיסוי