עומדים בטור

מומחי מיסוי מגיבים על ענייני דיומא / אורחת המדור: טלי ירון-אלדר

מס חברות גלובלי: האמנם, מדוע וכיצד

בחודשים האחרונים התבשרנו, כי מדינות G7ואחריהן מדינות G20 הסכימו עקרונית על הטלת מס חברות גלובלי בשיעור של לפחות 15%. במקביל, 130 מדינות ובהן ישראל הצטרפו לרפורמה זו, בחסותו של ארגון OECD. מהו הרקע להחלטות אלה? מהי המטרה העומדת בבסיסן? מהן ההחלטות המשלימות שיש לקבל בכדי להשלים את המהלך? כיצד הופך מהלך מסוג זה לישים? כיצד ישפיע המהלך אם בכלל על הקורה בארץ?

הרקע והמטרה

מזה כעשור נלחם העולם בהסטה של פעילות החברות הרב-לאומיות למדינות בהן שיעורי המס נמוכים. במסגרת זו, שורה של מדינות מנסות להביא לשטחן נתח מפעילותן של החברות הרב-לאומיות. ככל שהכלכלה הופכת ליותר וירטואלית, ניתן להעביר פעילות ממקום למקום בקלות יחסית. לדוגמא: אפליקציה שפותחה במקום א' נמכרת בידי אנשי שיווק ומכירות היושבים במקום ב', באמצעות שרתים המצויים בענן, לצרכן המתגורר במקום ג' ועושה שימוש באפליקציה בשרת המצוי במדינה ד', והכל באמצעות חברה המנוהלת במקום ה'. מה מקום פעילות החברה? מה מקום המיסוי של אותה פעילות?
העולם מתמודד עם שאלות אלו ביתר שאת בשנים האחרונות. ככל שיותר קל להעביר נתח מן הפעילות, השאלה מתחדדת יותר. שאלת חלוקת הרווחים בין המדינות נדונה במסגרת כללי OECD ונקבעו כללים הקרויים כללי BEPS המהווים דרך לחלוקת הרווחים בין המדינות השונות. הדיונים בעניין הביאו למסקנה, כי לא די בכך ויש מקום להשלים זאת בצעדים חדשים. על רקע זה מוצע להוסיף לכללים את מס החברות המינימלי. בשלב זה הצטרפו למהלך מדינות שאינן נחשבות מקלטי מס משמעותיים, בהן שיעור מס החברות הוא 0%.
מטרת המהלך היא להביא לכך שהמדינות החתומות על ההסכם לא ינסו לעודד העברת פעילות לשטחן, על ידי קביעת שיעור מס חברות נמוך מהמינימום שייקבע. בדרך כלל שיעור מס החברות הנמוך יותר נקבע באותן מדינות ביחס לסוג פעילות אותה הן רוצות להביא לשטחה, ובעשור האחרון מדובר על פעילות של מחקר ופיתוח או של פטנטים. יש לשים לב שהעברת פטנטים, ידע, או קניין רוחני אחר בין מדינות היא קלה יחסית ואינה דורשת התארגנות. כלומר: בבסיסו של דבר, מטרת המהלך היא לנסות להילחם נגד מעבר קניין רוחני למדינות שהן מקלט מס, ובכך להפחית את המס הכולל שאותן חברות משלמות.

השלמה ויישום

ראשית, מהלך זה לא יהיה שלם בלא שיצטרפו אליו אותן מדינות המהוות מקלט מס, שעדיין לא עשו זאת, שכן ההשפעה על מדינות בהן שיעור המס הוא 12.5% היא שולית. מהלך זה לא יושלם גם אם לא יתווספו אליו כמה כללים נוספים.
לדעתי, הראשון שבהם הוא מתן דגש למקום הצריכה של הפעילות כמקום מיסוי משמעותי. לדוגמא: אם צרכן האפליקציה שדובר בו קודם גר בישראל, מן הראוי שחלק משמעותי מהמיסוי יהיה בישראל. צורת מיסוי זו מקורה במיסים העקיפים, אולם בשנים האחרונות הנחיותOECD הולכות גם הן בכיוון זה ביחס למיסוי הישיר. בסופו של יום, לכל פעילות יש משתמש קצה שנמצא במקום כלשהו. זה אולי קשה ליישום אבל צודק יותר.
לכך יש להוסיף, שעדיין יש בעולם מדינות ששיטת המיסוי של תושביהן היא טריטוריאלית, דבר המאפשר שלא לשלם מס בהן על פעילות שנמצאת במדינות אחרות. יש להתאים מצב זה כדי שישולם מס במדינה אחת לפחות.
בכדי שההסכמה העולמית תהיה ישימה, והכוונה הן למס החברות המינימלי והן למיסוי על בסיס מקום הצריכה, כל מדינה צריכה להתאים את חוקיה הפנימיים להסכמה זו, שכן בסופו של דבר חוקי המס הם פנימיים לכל מדינה. בנוסף לכך, יהיה צורך לבחון את אמנות המס ולוודא שאין במסגרתן הוראות הסותרות את ההסכמות החדשות, ולאשר גם פה את התיקונים בכל המדינות. ברור שזהו הליך ארוך ומייגע, וספק אם יושלם בכל המדינות.

ההשפעה בישראל

נניח לרגע בצד את כל הקשיים והמגבלות וננסה לבחון היכן ההשפעה בישראל של מהלך עולמי כזה. המקום היחיד שבו שיעור מס החברות בארץ נמוך מ-15% הוא חוק עידוד השקעות הון, והוא מיושם בעיקר ביחס לאזורי פיתוח לגבי מפעלים מאושרים (לרבות פיתוח מוצרים) וכן לחברות רב-לאומיות גדולות לגביהן שיעורי המס יורדים אף ל-6%. לפיכך יש להניח שלא ניתן יהיה להותיר בעינם שיעורי מס אלה.
בהעדר תמריצים אחרים, עלולה המדינה להפסיד פעילות פיתוח וייצור לטובת מדינות בהן שיעורי המס יהיו דומים, אולם עלויות הפיתוח והייצור יהיו נמוכות יותר – כמו למשל פולין, בולגריה והודו, המציעות כוח אדם איכותי וזול יותר. להערכתי, במקרה זה תאלץ המדינה לעודד פעילות בדרך של מענקים מסוגים שונים, בעיקר כדי להוזיל את העבודה ולעודד פיתוח להישאר בישראל, אחרת נמצא את עצמנו מאבדים את היתרון היחסי שלנו.
לאור זאת הייתי קוראת לקובעי המדיניות להיזהר מלהיגרר לחקיקה מרחיקת לכת המיישמת מדיניות כזו, שמא נמצא את עצמנו מאבדים את היתרון היחסי הגדול ביותר של המדינה, וזה ששמר על הכלכלה שלנו אף בימי המשבר האחרונים.

עו"ד טלי ירון-אלדר, ראש משרד ירון-אלדר, פלר, שורץ; לשעבר נציבת מס הכנסה