רוח, שמש, גרעין וחשבונאות

ההיבטים החשבונאיים בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת: התקן בו יש להשתמש, סוגי הפרויקטים ואופן הטיפול > אור ישראלי

בעשור האחרון פרצה לחיינו מהפכת האנרגיה המתחדשת שמטרתה להיטיב עם הסביבה. הצורך באנרגיה מתחדשת נובע בעיקר מהבעייתיות בייצור חשמל בשיטות המסורתיות באמצעות דלקים פוסיליים (פחם, נפט וכו'). בכדי להמיר את החומר מאנרגיה כימית לאנרגיית חום, יש לשרוף אותו; הדלקים מתחמצנים פולטים פחמן דו‾חמצני. שריפות אלו משליכות במישרין על האקלים והסביבה ומאיצות את ההתחממות העולמית. רמת פליטת הפחמן לאוויר עומדת על 416 חלקים למיליון, כאשר 450 חלקים הם נקודת האל‾חזור.
בכדי להתמודד עם בעיה זו, נוקטות רוב מדינות העולם מספר צעדים שנועדו להפחית את פליטת גזי החממה ולבלום את ההתחממות. בין היתר מדובר בצבת יעדים להגדלת הייצור מאנרגיה מתחדשת, הפחתת כמות הפסולת המזהמת, קרן הלוואות לפרויקטים להתייעלות אנרגטית והטלת מס פחמן על יצרני חשמל מדלקים פוסיליים.

כיום קיימים מספר סוגי אנרגיה מתחדשת, ביניהם טורבינות רוח יבשתיות וימיות, מתקני PV, אנרגיה הידרו (מים), ביומס, אנרגיה תרמו‾סולארית ואנרגיה גרעינית. לצד היתרונות הגלומים בייצור נקי מפליטות, אחד החסרונות של ייצור מאנרגיה מתחדשת הוא מרכיב הזמינות. בשונה מאנרגיה פוסילית, אשר ניתנת להפקה (לאחר כריית חומרי הגלם) ללא תלות במשאבי הטבע, באנרגיות התלויות בטבע (דוגמת רוח או שמש) ישנה חשיבות לשעות שבה משאב הטבע זמין. מכך נולד הצורך באגירת האנרגיה הנצברת בשעות בהן ניתן להפיק אותה ושימוש בה על פי הביקוש. רשת בלומברג צופה, כי בשנת 2050 תהווה אנרגיה מתחדשת 69% מכלל ייצור האנרגיה בעולם, כאשר מתוכה – 56% יהיו מאנרגיית רוח ושמש.

סוגי הפרויקטים לחשמל בישראל ובחו"ל

שוק החשמל בחו"ל מפותח יותר מהשוק בישראל. בעוד בישראל מרבית החשמל נמכר ישירות למנהל המערכת (חברת החשמל), בחו"ל ניתן למכור את החשמל ליצרנים פרטיים, בבורסות המקומיות או למשווקים מורשים. אחד החסמים המונעים כניסה מאסיבית יותר של אנרגיה מתחדשת בשוק הישראלי הוא מגבלת רשת ההולכה ורשת החלוקה.
כיום המימון של מרבית הפרויקטים הללו מתבצע בדרך של Project finance, כאשר לצורך כל פרויקט מוקם תאגיד ייעודי ( SPC). מרבית הפרויקטים בישראל מבוצעים בשיטה של P.P.P (ראשי תיבות של public private partnership) -הסכמים ארוכי טווח לשיתוף פעולה בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי (לרוב רחבי היקף ומורכבים), לצורך אספקת תשתית, מוצר או שירות ציבורי באמצעות המגזר הפרטי, תוך מיצוי יתרונם היחסי של השותפים על ידי הקצאה יעילה של סיכונים, מקורות ותגמולים, במטרה להשיא את האיכות במונחי עלות/תועלת.
בישראל קיימים פרויקטים באמצעות זיכיון ופרויקטים באמצעות רישיון. מרבית פרויקטי הזיכיון (בעיקר בתחום התשתיות) מבוצעים לתקופה של 24 שנים ו‾11 חודשים, והזיכיון חוזר למדינה בתום תקופת ההפעלה. בתחום האנרגיה המתחדשת המודל הנפוץ הוא הענקת רישיון לתקופות קצרות יותר של 20 שנים בממוצע. לרוב מדובר על פרויקטים מסוג B.O.O והפרויקט אינו חוזר למדינה בסוף תקופת ההפעלה.
בישראל (בשונה מאשר חו"ל) רוכש מנהל המערכת (גוף מטעם המדינה) את מלוא התפוקה של היצרנים הפרטיים ובכך מבטל למעשה את סיכון הביקוש של יצרני החשמל הפרטיים. הקמתם של מתקני אנרגיה מתחדשת מבוצעת באמצעות אסדרה תעריפית שמפרסמת רשות החשמל. בעת האחרונה קיימת כוונה לשכלל את שוק החשמל הישראלי, בין היתר באמצעות אסדרה המבוססת על מחירים שוליים במקום תעריף קבוע שהיה נהוג עד כה במרבית המקרים.

נקודות כלכליות המשפיעות על החשבונאות

התקן החשבונאי העוסק בהסדרי זיכיון הוא IFRIC 12 – הסדרי זיכיון למתן שירות. בפתיחתו של תקן זה מתואר הרקע: השתתפות המגזר הפרטי בהקמה, מימון, תפעול ותחזוקה של התשתיות. אחד המאפיינים של הסדרי שירות קצה היא שלמחויבות שניטלה ע"י המפעיל (היזם) יש אופי של שירות ציבורי.
בדומה לכל תקן חשבונאי, האלמנט הראשון הוא בחינה האם הטיפול נמצא בתחולת התקן (IFRIC 12) או שהטיפול החשבונאי נמצא בתחולת טיפול של תקן חלופי, במקרה שלנו IAS 16 (רכוש קבוע). בכדי לבחון זאת, התקן מונה מספר מבחנים:
> האם המעניק שולט על השירות שהמפעיל יספק, למי חייב לספק ובאיזה מחיר?
> האם קיימת זכות שייר משמעותית והאם קיימת הגבלה על היכולת המעשית למכור את הנכס?
> האם המעניק רוכש הלכה למעשה או מחויב לרכוש את כל התפוקה?
בתקן אין דרישה לפיה למעניק (המדינה) תהיה שליטה מוחלטת על המחיר, מספיק שהמחיר יפוקח ע"י המעניק, ע"י חוזה או ע"י מפקח. כאשר המעניק שולט או מסדיר אלו שירותים המפעיל חייב לספק באמצעות התשתית וגם המעניק שולט בזכות מוטב או שייר משמעותית בתשתית בסיום תקופת ההחזר, אזי הטיפול החשבונאי נמצא בתחולת התקן.
במישור זה ראוי לתת את תשומת הלב למספר נקודות כלכליות עיקריות המשליכות על הטיפול החשבונאי:
> בחינת האסדרה התעריפית ולמי מסופק החשמל. בישראל (על פי רוב) באסדרה התעריפית מוסדרים מחירי המכירה של תעריפי החשמל. עם זאת, בתקופה האחרונה מתחיל להתגבש ניסיונות לפיו התעריף ייקבע בצורה של מחיר שולי המסוות ונקבע ע"י מנגנוני השוק.
> בישראל מכירת כלל החשמל מבוצעת למנהל המערכת (בבעלות מדינת ישראל המהווה את מעניק השירות) בעוד שבחו"ל מכירת החשמל מבוצעת באמצעות הסכמי PPA (ראשי תיבות של power purchase agreement) למנעד שחקני שוק שונים או במכירה בשוק החופשי (בורסה).
יש להבדיל בין פרויקט B.O.T (ראשי תיבות של build, operate, transfer), בו בסוף תקופת ההפעלה הזיכיון חוזר למדינה, לבין פרויקטB.O.O (ראשי תיבות של build, operate, own) כאשר בסוף תקופת ההפעלה הזיכיון/ רישיון נותר בידי היזם.
> היקף ערבות ההחזרה. מהי הערבות שמעניק היזם למדינה שנועדה לוודא את החזרת המתקן למדינה ברמה נאותה ותקינה.
אם הטיפול החשבונאי הוא בתחולת תקן 12, יש לבחון האם הטיפול ייעשה בדרך של נכס פיננסי או נכס בלתי מוחשי. ההסדר יטופל כנכס פיננסי כאשר קיימת זכות בלתי מותנית לקבל מזומן (או נכס פיננסי אחר). למפעיל יש זכות בלתי מותנית לקבל מזומן, אם המעניק מתחייב בחוזה לשלם למפעיל סכומים מוגדרים או ניתנים לקביעה; או את החוסר הקיים (אם קיים) בין הסכומים ממשתמשים בשירות הציבורי לבין סכומים מוגדרים או ניתנים לקביעה (גם אם הדבר כפוף לבדיקות בכך שהתשתית עומדת בדרישת איכות או בדרישת יעילות). סעיף התמורה מוסדר כיום באופן מפורט בפרטי המכרזים אותם מפרסמים החשב הכללי או גופים רלוונטיים אחרים.
לעומת זאת, כאשר המעניק מתחייב לשלם למפעיל סכומים מוגדרים או השלמת החסר הקיים, ההסדר יטופל כנכס בלתי מוחשי כאשר הזכות לחייב משתמשים אינה בלתי מותנית וקיים סיכון ביקוש. ייתכן מצב ביניים בו התשלום מורכב מרכיב קבוע ורכיב תפעולי משתנה, ובמקרה זה החלק הקבוע יטופל כנכס פיננסי, והחלק הנותר יטופל כנכס בלתי מוחשי. הטיפול החשבונאי בכל אחד מהמקרים מחולק לשתי תקופות עיקריות: תקופת ההקמה ותקופת התפעול השוטף (O&M).