פניו של שוק העבודה לאחר הקורונה יהיו שונים מאשר לפניה – אך איש אינו יודע כיצד בדיוק. יהיה אשר יהיה השינוי, השלכותיו יהיו מרחיקות לכת הרבה מעבר לגבולות העובדים והמעסיקים > איתמר לוין
למגיפת הקורונה יהיו לא-מעט השלכות ארוכות שנים. יידרש זמן רב לתקן את הנזקים הלימודיים, החינוכיים והנפשיים שנגרמו לתלמידים שאיבדו למעשה שנתיים במוסדות החינוך. החיסונים נגד הנגיף עשויים להוות פריצת דרך בהתמודדות עם מחלות אחרות, כולל הסרטן. השימוש בטכנולוגיית זום להעברת הרצאות עשוי להישאר איתנו, לצד החזרה למפגשים פרונטליים, כאמצעי להגדלת קהל השומעים. יש הטוענים שאפילו ההיקפים של אירועים משפחתיים ישתנו, לאחר שהתברר שניתן לקיימם במתכונת מצומצמת.
מבחינה ניהולית ועסקית, השאלה החשובה ביותר היא מה יקרה לעבודה במשרדים. אין צורך לומר, כי קיימים מקצועות רבים ואף ענפים שלמים בהם העבודה חייבת להיעשות בשטח ובצורה פיזית: תעשייה, תיירות, מלונאות, מסעדות, תברואה ועוד ועוד. השאלה נוגעת לענפי השירותים בכלל והשירותים המקצועיים בפרט: האם רואי חשבון, עורכי דין, מהנדסים ורבים אחרים באמת צריכים לשבת במשרד? האם אינם יכולים לבצע מבתיהם את אותה עבודה? וגם בענפי הייצור, עולה שאלה שלא רבים נתנו עליה את דעתם: האם רובוטים יכולים להחליף עובדים בשר ודם?
כידוע, הקורונה אילצה מיליונים בכל רחבי העולם להישאר בבתיהם ולעבוד מהם. בחודשים הראשונים שלה נדמה היה, כי לפחות העובדים מאוד נלהבים מן האילוץ הזה. לא צריך להתעצבן בפקקים, לא צריך לצאת באמצע היום לטפל בילדים, אפשר ללבוש טי שירט ומכנסי ספורט, נהנים מגמישות בשעות ולא סובלים מעמיתים מעצבנים. מבחינת המעסיק, זהו חיסכון עצום בהוצאות של דמי שכירות, תחזוקה ונסיעות.
אלא שככל שנקפו החודשים, הלכו ובלטו החסרונות. האדם הוא יצור חברתי וזקוק עד מאוד למגע עם אחרים. עבודת צוות מקדמת פתרון בעיות והעלאת רעיונות. ילדים יכולים לשבש בצורה רצינית את העבודה ולהתפרץ לפגישות זום. האיזון של חיים/עבודה, שכה הרבה דובר בו בעשורים האחרונים, הופר לחלוטין והשניים התערבבו עד לבלי הכר. היכולת של המעסיק והמנהל לפקח על העבודה הצטמקה ואף נעלמה.
המגמה השלטת כעת בשיח על הנושא היא "עבודה היברידית": חלק מן הזמן במשרד וחלק מן הזמן בבית. היא נובעת בעיקר מן ההנחה שלא ניתן לאלץ את העובדים לחזור לחלוטין למתכונת של עבודה מלא מן המשרד, ודאי כל עוד בחלק מן המדינות – ובראשן ארה"ב – קיים מחסור מפתיע בידיים עובדות. הרעיון הוא שבצורה זו ניתן יהיה להפיק את המיטב משתי האפשרויות; השאלה היא האם המשמעות לא תהיה גם לסבול מן החסרונות שבשתי האפשרויות.
אם העבודה מן הבית תימשך, ולו בצורה חלקית, יהיו לכך השפעות אדירות על ערים ומדינות. מה יקרה לכל העסקים הסמוכים לאיזורי המשרדים הגדולים, כמו מנהטן, הסיטי של לונדון או ה"דפנס" של פריז? מסעדות, שירותי משרד, חנויות – כל אלו נסמכים על שולחנם של העובדים האמורים להגיע מדי יום למשרדיהם. צמצום משמעותי של ההגעה למשרדים עלול להיות קטלני מבחינתם. ומה עם חברות התחבורה? האם הן יוכלו לעמוד באובדן ההכנסות של נסיעות לעבודה וממנה? וכאשר מדובר על אוטומטיזציה, האם צפוי גל של פיטורי עובדים לטובת רובוטים?
בעיות דומות, במהופך, נוגעות לאיזורי המגורים. האם התשתיות, במיוחד בשכונות הישנות יותר, ערוכות לזינוק בצריכת המים והחשמל? לדוגמא: בתקופת הסגר הראשון בישראל היו בערים רבות בעיות אינטרנט, שכן כל העומס עבר מהמשרדים לבתים. האם חנויות המזון ערוכות לספק הרבה יותר אוכל למי שיעבדו בבתיהם? האם העיריות יוכלו לטפל בהרבה יותר אשפה שתיווצר בשכונות אלו? ומה יקרה לחברות השכרת הרכב, המעמידות ציי ענק לטובת עובדי החברות?
איש אינו יודע את התשובות, גם משום שהקורונה טרם הסתיימה וגם משום שהיא אירוע חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית. כשם שההערכות השתנו לאורך חודשי המגיפה, כך סביר להניח שהן ישתנו בחודשים של היציאה ממנה. בינתיים, אנחנו מביאים בעמודים הבאים כמה מן המאמרים והתחזיות שהתפרסמו בחודשים האחרונים בכלי תקשורת עולמיים מובילים.
לחששות מפני אוטומטיזציה אין על מה לסמוך
אקונומיסט, 22.6.2021
בעוד המשקים הולכים ונפתחים מחדש, המחסור בידיים עובדות הולך ומחמיר. מספר המשרות הפנויות בארה"ב עומד על שיא של 9.3 מיליון. בקנדה המחסור גבוה ב-20% מאשר ערב הקורונה. אפילו באירופה, היוצאת מן המגיפה בצורה איטית יותר מאשר צפון אמריקה, מתלוננים מעסיקים שהם מתקשים למצוא עובדים. הדיון על התעסוקה מתמקד בשאלת ההטבות שניתנו בתקופת הקורונה, אך לדעת אקונומיסט יש להפיק לקח עמוק יותר בנוגע למיתוסים של אוטומטיזציה.
כלכלנים היו בטוחים, שאחרי המגיפה יציף גל של רובוטים את שוק העבודה ויחסל משרות. חתן פרס נובל, פרופ' ג'וזף שטיגליץ, טען לאחרונה שנזקי הקורונה מאיצים את האימוץ של טכנולוגיות חדשות לאוטומטיזציה של עבודה אנושית. אבל האם המגיפה באמת יוצרת עודף עובדים, בהתחשב בעובדה שהמעסיקים מתלוננים על מחסור בהם?
לכלכלנים יש סיבה טובה להאמין שאוטומטיזציה מחסלת-משרות אכן תצמח במהירות. זה מה שקרה אחרי מיתונים קודמים, ובמגיפות יש תמריץ נוסף להעדיף רובוטים חסיני מחלות על פני בני אדם. תוכניות הסיוע הנדיבות של ממשלות העולם העמידו לרשות המגזר העסקי מספיק כסף כדי להשקיע ברובוטיקה ובבינה מלאכותית. יש לא-מעט דוגמאות בשטח לאוטומטיזציה של משרות שעד לפני שנה בלבד אוישו בבני אדם.
אלא שהדיון בנושא האוטומטיזציה עשיר בהשערות ואנקדוטות ועני בנתונים וראיות. לפי חלק מן המחקרים, בשנת 2020 נעלמו משרות רבות שניתן לאייש על ידי רובוטים, אבל קשה מאוד להסיק מסקנות ארוכות טווח מתקופות של סגר. נכון שהתמ"ג האמריקני קרוב לרמתו ערב המגיפה בעוד מספר העובדים נמוך ב-7 מיליון; יש הטוענים שהדבר מלמד שהמשק האמריקני יכול להסתדר עם פחות ידיים עובדות אנושיות. אבל המשמעות גם יכולה להיות שהתפוקה לעובד עלתה, אולי בשל גורמים שטרם הובנו לעומקם כמו עבודה מרחוק. רבים מאלו שנותרו בצד יחזרו לעבודה כאשר החששות מפני הנגיף יתפוגגו, וכך התוצר יעלה לרמות הגבוהות מאלו של ערב המגיפה.
לא רק המשרות הפנויות מערערות את סיפור האוטומטיזציה. שכרם של העובדים האמריקנים במשרות בעלות השכר הנמוך ביותר, אלו שנפגעים בצורה הקשה ביותר מאוטומטיזציה, עולה בשיעור גבוה מן הממוצע – בניגוד למגמה אחרי המשבר הפיננסי של 2009-2008.
אקונומיסט חילק את המשרות בארה"ב ל"שגרתיות" ו"בלתי שגרתיות". הראשונות כוללות מאפיינים שלרובוטים קל ללמוד, כמו הזנת נתונים או בדיקת מוצרים במרכול. במשך ארבעה עשורים נרשמה ירידה בחלקן של משרות אלו בכלל המשרות, כאשר הרובוטים הלכו והשתפרו. נכון לעכשיו, אותה מגמה נמשכת וללא האצה. בלי הקורונה, בחודש מאי 2021 היו המשרות השגרתיות 40.9% מכלל המשרות בארה"ב; בפועל הן היו 41.4%, מה שאומר שארה"ב יצרה מיליון משרות שגרתיות מעל המצופה. בעולם של מגבלות התקהלות ומגבלות נסיעות, קשה יותר להתקין מערכות חדשות; אולי זו הסיבה.
ייתכן שאוסטרליה היא מקום טוב יותר לחפש בו סימנים לגל של חיסול משרות. המדינה פועלת בצורה חופשית למדי מזה שנה ולכן עשויה ללמד על המגמות שאחרי הקורונה במקומות אחרים. אקונומיסט ניתח את נתוני ממשלת אוסטרליה ונתן ל-335 מקצועות ציונים של אפס-עשר בשאלת האוטומטיזציה האפשרית שלהם. המשרות הניתנות לאוטומטיזציה היו בירידה ערב המגיפה ועמדו על 57% מכוח העבודה; כעת הן מהוות רק 55% ממנו. למרות זאת, שיעור האבטלה באוסטרליה כמעט זהה לערב הקורונה, ומעסיקים מתלוננים על קושי בגיוס עובדים. גם כאן נראה, שהאוטומטיזציה אינה פוגעת בתעסוקה האנושית.
ייתכן שבסופו של דבר יתברר שהפסימיים צדקו. גם אם לא, יימשכו התחזיות לגבי עולם ללא עובדים – משום שהפחד מפני "מצעד המכונות" אינו מבוסס על עובדות. והוא לא יכול להיות מבוסס על עובדות, משום שמאות שנים של התקדמות טכנולוגית מעולם לא הובילו לאבטלה בסיסית נרחבת. במדינות בהן יש יותר רובוטים, יש פחות מובטלים. החששות הללו מבטאים שילוב עמוק של פחד מפני הטכנולוגיה ומבט מרותק אליה. הם גם משקפים רצון לגרום למקבלי ההחלטות לשים לב יותר לסיכויי התעסוקה של אנשים בעלי פחות מיומנויות, שתמיד פגיעים לתנודות כלכליות. זה בהחלט מובן, אבל בפעם הבאה שתשמעו אזהרות מפני אוטומטיזציה מחסלת עבודות – תחשבו פעמיים, מציע אקונומיסט.
מהבית? מהמשרד? משולב? איש אינו יודע
אקונומיסט, 28.6.2021
לפני שמונה שנים נשאל מנהל הכספים של גוגל, פטריק פישטה, כמה מעובדי החברה עובדים מרחוק. תשובתו הייתה: "כמה שפחות". למרות שגוגל עצמה עסקה בפיתוח יישומונים למטרה זו בדיוק, תשובתו לא הייתה מפתיעה. בכל רחבי העולם הגיעו מיליוני עובדים למשרדיהם מדי בוקר. ריכוז העובדים נחשב כמגביר את התפוקה, היזמות והחברות. הוא אפשר לעובדים לפקוח עין מקרוב על עובדיהם. עבודה מהבית נחשבה למוצא אחרון ובלית ברירה. הקורונה שינתה את זה בן-לילה. גוגל נתנה לכל עובד 1,000 דולר לרכישת ריהוט וציוד לעבודה מהבית, הציעה להם קורסים מקוונים לעשיית כושר ולבישול וקראה להם לשמור היטב על עצמם ועל הסובבים אותם.
כאשר ההתחסנות הולכת וגוברת, עולה השאלה האם וכמה ומתי יחזרו למשרדים. שינוי אחד ברור, קובע אקונומיסט: האווירה הכללית נגד עבודה מהבית חלפה מן העולם והוחלפה במגוון של דעות המשתנות בין ענפים ואיזורים. בקצה האחד של הקשת, יש חברות המצפות שכל עובדיהן יחזרו למשרדים. בקצה האחר מצויות חברות המוכנות לוותר לחלוטין על המשרדים. רוב העסקים נמצאים איפשהו באמצע.
התומכים הנלהבים ביותר בחזרה לשגרה הישנה נמצאים בוול סטריט. מנכ"ל גולדמן-זאקס, דייוויד סולומון, אמר שהעבודה מרחוק היא סטייה מן הנורמה. עמיתו במורגן-סטנלי, ג'יימס גורמן, הבהיר: "אם אתה יכול להיכנס למסעדה בניו-יורק, אתה יכול להיכנס גם למשרד. מנכ"ל ג'יי.פי מורגן-צ'ייס, ג'יימי דיימון, תהה: "אנשים לא אוהבים להתקהל; אז מה?". השלושה חוששים שעבודה מרחוק מפחיתה את המחויבות ואת התפוקה.
עמיתיהם האירופיים דווקא רואים במצב הנוכחי הזדמנות להגביר את הגמישות. בנק UBS השווייצרי יתיר לשני שלישים מעובדיו לעבוד בצורה היברידית – חלק מהשבוע בבית וחלק במשרד – כאמצעי לגייס עובדים חדשים. נט-ווסט הבריטי צופה שרק שמינית מעובדיו יחזרו בצורה מלאה למשרדים, וכל האחרים יעבדו בצורה משולבת או בעיקר מהבית. בדויטשה בנק כל העובדים יעבדו מרחוק 60% מהזמן. מנכ"ל HSBC, נואל קווין, אומר שחזרה לימי ערב הקורונה תהיה החמצת הזדמנות ורוצה שאנשיו יאמצו גם הם מודל משולב.
באותה עמדה אוחזים רבים מן המנכ"לים בענף ההיי-טק, החוששים שהתעקשות על חזרה למשרדים תגרום להתמרמרות ואף לנטישה מצד מהנדסי תוכנה חסרי מנוחה. אולי זהו הרקע להודעתה של פייסבוק בחודש יוני, ולפיה כל עובדיה במשרה מלאה יכולים לבקש לעבוד מהבית בצורה קבועה. טוויטר וחברות נוספות הודיעו לעובדיהן שהם יכולים לעבוד מרחוק ככל שיחפצו.
יש ראיות לכך שבכל המגזרים רוצים העובדים את האפשרות לעבוד מהבית לפחות באופן זמני, מציין אקונומיסט. סקר בקרב 2,000 אמריקנים בוגרים מצא, כי 87% מבין מי שעבדו מהבית בתקופת הקורונה, רוצים לעשות זאת גם אחריה. 42% אמרו שיחפשו עבודה אחרת אם יחויבו לשוב בצורה מלאה למשרדים. רק חמישית מהעובדים בארה"ב אומרים שלא ירצו בשום אופן לעבוד מהבית. ואילו משאל בין 10,000 אירופים העלה, כי 79% מהם תומכים בחקיקה שתמנע מן המעבידים לכפות חזרה למשרדים.
עובדים צעירים, הנתפסים כקורבנות של העבודה מרחוק, דווקא מקדמים בברכה לוחות זמנים גמישים יותר. חברי דור ב-Z, בני 21-16, תומכים יותר מכל קבוצת גיל אחרת במתן עדיפות לבחירתו האישית של העובד על פני מדיניותו של המעסיק, ואומרים שזו הסיבה העיקרית לכך שיש להמשיך לעבוד מהבית. לצד זאת, עובדים רבים בכל הגילאים עדיין רוצים להגיע מדי פעם למשרד – בין היתר כדי ליהנות ממיזוג אוויר אמין בגלי החום ההולכים ומתעצמים. ענקית התוכנה Salesforce מאפשרת לעובדיה לעבוד מרחוק, אך גילתה שלמרות שמחצית מהם רוצים להישאר בבית רוב הזמן – 80% מהם שומרים על קשר פיזי כלשהו עם המשרד.
המגזר הציבורי, שלרוב הוא המעסיק הגדול ביותר במדינה, ניצב בפני שיקולים דומים. רשות המיסים הבריטית מציעה לכל עובדיה לעבוד מהבית יומיים בשבוע. הממשל הפדרלי האמריקני צופה שעובדיו ירצו לשמור על מתכונת עבודה גמישה. אירלנד רוצה ש-20% מבין 300 אלף עובדי המגזר הציבורי יעבדו מרחוק בסוף השנה הנוכחית, ומציעה להם סיוע כספי כדי לעבור דירה אל מחוץ לערים. ממשלת אירלנד מכינה 400 מרכזי תעסוקה, אשר יאפשרו לעובדיה לעבוד קרוב יותר לבתיהם. ממשלת אינדונזיה יזמה תוכנית שתאפשר לעובדיה לעבוד באיזור התיירות באלי בתקווה להחיות אותו.
לדעת אקונומיסט, כל אלו מלמדים שברוב המקומות יונהג מודל משולב, אולי למעט וול סטריט – מה שמציב אתגרים חדשים. מודל כזה מטשטש את הגבול בין עבודה לבין חיי משפחה. פגישות וירטואליות עלולות להיות משמעממות עוד יותר מאשר פגישות פיזיות. לוחות זמנים היברידיים מקשים על ניהול חללי המשרדים, במיוחד כאשר חברות רבות מתכננות להקטין את שטחיהם.
בדיקה של ארנסט אנד יאנג העלתה, כי אם לעובדים באוסטרליה תינתן האפשרות לבחור, רובם יעדיפו לעבוד מהבית בימי שני ושישי. גם אם המנהלים יחשדו שהמטרה היא להאריך את סופי השבוע, המשמעות היא שהמשרדים יהיו עמוסים במיוחד ביתר הימים. חלק מן החברות מתכוונות לאפשר לעובדיהן לבוא למשרד מתי שהם רוצים. אחרות מגלות יותר יצירתיות: לעבוד לגמרי מחוץ למשרד, או לקבל בו משרד בתנאי שתגיע פעמיים בשבוע; מתן אפשרות ליחידות החברה להחליט בעצמן על המדיניות של עובדיהן. אחרות, כמו אפל, עוקפות את הבעיה על ידי קביעת ימי חובה לנוכחות במשרד.
כפי שניתן היה לצפות, הגישות השונות גורמות גם לחיכוכים פנימיים. עובדים המעוניינים ביותר גמישות מוצאים את עצמם מול מעסיקים הרוצים לחזור קרוב יותר לנורמה של ערב הקורונה. ארגון העובדים הגדול ביותר בארה"ב, AFL-CIO, מצא את עצמו מתמודד מול טענות של עובדיו-שלו על ליקויי בריאות ובטיחות בעת החזרה למשרדים.
חילוקי דעות אלו מגיעים גם לחברי הישיבות של ההנהלה. חלק מבעלי המניות, כולל משקיעים מוסדיים גדולים, רוצים לקדם עבודה גמישה לא רק כדי לגייס עובדים מוכשרים, אלא גם כדי לשפר את הדימוי הסביבתי, החברתי והממשלי של החברות. חברת הדירוג סטנדרד אנד פור אומרת, כי לסוגייה זו יש משקל של %5 בציון של החברות בתחום זה – בדומה למשקל הניתן לניהול סיכונים בבנקים ולזכויות אדם בחברות כרייה.
שאלת העבודה מרחוק תשפיע גם על שוויון מגדרי ועל הגיוון האתני. אמהות מעדיפות עבודה מהבית יותר מאשר אבות; רק 3% מהעובדים האפרו-אמריקנים המועסקים בתחומי הידע רוצים לחזור בצורה מלאה למשרדים, לעומת 21% בקרב הלבנים. את כל זה צריכות החברות להביא בחשבון כאשר הן מתמודדות עם היציאה מהקורונה.
שלושת המרכיבים של מודל עבודה משולב
CNBC, 30.6.2021
רבים מן האמריקנים החוזרים בחודשים אלו למשרדים, עושים זאת בצורה משולבת: עובדים במשרד חלק מהשבוע ומבית בחלקו האחר. העובדה שרבים עבדו מהבית בשנה האחרונה, אין משמעותה שהמעבר יהיה קל. מדען העבודה הראשי של חברת הסקרים גאלופ, ג'ים הרטר, הציג ברשת CNBC שלושה כללים מרכזיים האמורים לסייע הן לעובדים והן למעסיקים.
1. תיאום ציפיות
יש אין-ספור דרכים לחלק שבוע עבודה בן 40 שעות, כך שהמשימה הראשונה היא לתאם את ציפיותיהם של העובד והמעסיק. האם תעבוד מהמשרד שלושה ימים רצופים ומהבית בשני הימים האחרונים של השבוע, או שתקח אותם באמצע השבוע? האם אתה זקוק ליותר סיעורי מוחות נמרצים פנים אל פנים, כך שתעבוד שלושה שבועות מהבית ושבוע מהמשרד? תהא התשובה אשר תהא, צריך לטפל בזה כעת. העובד צריך לקבוע לעצמו מה מטרותיו ולהגיע להסכמה עם המעסיק על הדרך להשיג אותן. מי שיידע מה מצופה ממנו ויעמוד בכך, יוכיח שהעבודה מרחוק אינו פוגעת בהתקדמותו בעבודה.
2. שיחות אישיות משמעותיות
המגיפה הוכיחה את חשיבותם של המנהלים בשמירה על הבריאות וההתאוששות המהירה של עובדיהם. רבים מהם מיהרו לבדוק כיצד עובדיהם מסתדרים בבית, והייתה להם היכולת להתאים את הציפיות ואפילו לשנות את המדיניות כתמיכה בעובדיהם. לאור זאת, ממליץ הרטר, העובדים מרחוק צריכים למצוא לפחות פעם בשבוע זמן לשיחה אישית משמעותית עם הממונים עליהם. הדבר יאפשר למנהל להבין טוב יותר את החוזקות של העובד, היכן עליו להשתפר והאם מטרותיו עולות בקנה אחד עם אלו של הצוות.
פגישות אלו צריכות לרדת עמוק יותר מאשר פני השטח של "איך אתה מסתדר עם המשימות שלך", שכן החיים האישיים של מי שעובד מהבית חייבים להשפיע על תפקודו המקצועי. אולי מדובר למשל בהורה הצריך לעבוד בשעות בלתי שגרתיות כדי שיתאימו לצרכיו הטיפול בילדיו; צריך לדבר על זה. המנהלים מצויים בעמדה הטובה ביותר כדי להבין כיצד חייהם של העובדים מצדיקים התאמות של העבודה לצרכיהם.
3. נטילת אחריות
קשה יותר למדוד את נטילת האחריות כאשר אין נוכחות פיזית יחד עם העמיתים וניתן לראות בו במקום את העבודה שבוצעה. אבל בסופו של יום, בין מהמשרד ובין מהבית, יש משימות אותן צריך למלא וצריכה להיות דרך לתעד ולמדוד אותן. הרטר אומר שעל העובד ליצור קני מידה שיאפשרו לו לבחון את עצמו (כמו למשל יעדים רבעוניים או שנתיים), את הצוות שלו (כמו למשל עמידה בזמנים) ואת היחסים מול הלקוחות (כמו למשל קבלת משוב).
העובדים והמנהלים צריכים להכין מראש תוכניות שיאפשרו להם לבצע התאמות אם היעדים לא הושגו, כולל האפשרות של שינוי צורת העבודה מרחוק. גם המנהלים צריכים לשאת באחריות לכך שעובדיהם יצליחו לעבוד במודל המשולב, בין היתר על ידי הכשרה מתאימה וקביעת מסלולי קידום.
מה יקרה לכל העסקים הסמוכים לאיזורי המשרדים הגדולים, כמו מנהטן, הסיטי של לונדון או ה"דפנס" של פריז? מסעדות, שירותי משרד, חנויות – כל אלו נסמכים על שולחנם של העובדים האמורים להגיע מדי יום למשרדיהם. צמצום משמעותי של ההגעה למשרדים עלול להיות קטלני מבחינתם. וכאשר מדובר על אוטומטיזציה, האם צפוי גל של פיטורי עובדים לטובת רובוטים?
ייתכן שבסופו של דבר יתברר שהפסימיים צדקו. גם אם לא, יימשכו התחזיות לגבי עולם ללא עובדים – משום שהפחד מפני "מצעד המכונות" אינו מבוסס על עובדות. והוא לא יכול להיות מבוסס על עובדות, משום שמאות שנים של התקדמות טכנולוגית מעולם לא הובילו לאבטלה בסיסית נרחבת. במדינות בהן יש יותר רובוטים, יש פחות מובטלים.
התומכים הנלהבים ביותר בחזרה לשגרה הישנה נמצאים בוול סטריט. מנכ"ל גולדמן-זאקס, דייוויד סולומון, אמר שהעבודה מרחוק היא סטייה מן הנורמה. עמיתו במורגן-סטנלי, ג'יימס גורמן, הבהיר: "אם אתה יכול להיכנס למסעדה בניו-יורק, אתה יכול להיכנס גם למשרד. מנכ"ל ג'יי.פי מורגן-צ'ייס, ג'יימי דיימון, תהה: "אנשים לא אוהבים להתקהל; אז מה?"
חלק מבעלי המניות, כולל משקיעים מוסדיים גדולים, רוצים לקדם עבודה גמישה לא רק כדי לגייס עובדים מוכשרים, אלא גם כדי לשפר את הדימוי הסביבתי, החברתי והממשלי של החברות. חברת הדירוג סטנדרד אנד פור אומרת, כי לסוגייה זו יש משקל של %5 בציון של החברות בתחום זה – בדומה למשקל הניתן לניהול סיכונים בבנקים ולזכויות אדם בחברות כרייה.
המגיפה הוכיחה את חשיבותם של המנהלים בשמירה על הבריאות וההתאוששות המהירה של עובדיהם. רבים מהם מיהרו לבדוק כיצד עובדיהם מסתדרים בבית, והייתה להם היכולת להתאים את הציפיות ואפילו לשנות את המדיניות כתמיכה בעובדיהם. לאור זאת, העובדים מרחוק צריכים למצוא לפחות פעם בשבוע זמן לשיחה אישית משמעותית עם הממונים עליהם.