הגבלת מענק? נא לנמק

רשות המיסים אינה יכולה להגביל שרירותית את מענקי ההוצאות הקבועות > רונית בר

מפקחי רשות המיסים הבוחנים את מענקי ההשתתפות בהוצאות הקבועות בשל הקורונה, נכנסים לפרטי מאזני הבוחן של מבקשי המענקים. אם סכום ההוצאות הקבועות נמוך מסכום המענק, הם נוהגים להגביל את המענק לסכום ההוצאות הקבועות אותן הסכימו לקבל כ"הוצאה קבועה", כאילו קבע המחוקק "תקרה" נוספת למענקים.
ועדת הערר קבעה בעבר (ערר 1060-21), כי למנהל אין סמכות לבצע בחינה פרטנית של ההוצאות, מה גם שהמחוקק לא קבע רשימה ברורה של ההוצאות הקבועות. עם זאת קבעה ועדת הערר, כי למנהל הסמכות להתערב ולשנות את "מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות", בהסתמך על סעיף 7 לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש): "המנהל רשאי לקבוע מקדם אחר לגבי עוסק כאמור בפסקה זו, אם שוכנע כי המקדם לפי פיסקה זו אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק במקרה של אי‾הפעלת עסק מסוג עיסוקו של העוסק, ובלבד שהמקדם שיקבע לא יעלה על 0.3". לדברי הוועדה, נוסח הסעיף מקנה למנהל סמכות רחבה לשנות את המקדם, אם שוכנע שהמקדם שנקבע על פי הנוסחה אינו משקף את ההוצאות הקבועות בעסק.
בשורת החלטות של ועדת הערר בראשות עו"ד מוחמד מולא (ערר 1158-21, ערר 1227-21 וערר 1555-21) נקבע, כי סמכות מנהל רשות המיסים לשנות ולקבוע את "מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות" כפופה לנורמות הנוהגות במשפט המינהלי וכי החלטתו לסטות מהנוסחה אינה יכולה להיות שרירותית. רשות המיסים נדרשת לקבוע אמות מידה וקריטריונים להפעלתה של סמכות זו, בהתאם לשיקולים מנחים ברורים וקבועים.
ועדת הערר אומרת: "בשל אופי הסמכות והיקפה, ניתן היה לצפות כי המשיבה תקבע אמות מידה וקריטריונים להפעלתה… ואולם, על אף שחלף המועד האחרון להגשת בקשה לקבלת מענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות לחודשים מאי-יוני 2021… המשיבה לא גיבשה מסמך מנחה כגון נוהל או הוראת ביצוע, במסגרתם מנתה מה הם השיקולים ואמות המידה להפעלת הסמכות.
"…הדברים מתחדדים בשים לב לעובדה ולפיה הפעלת הסמכות של המנהל מותנית בכך שמקדם ההוצאות שהתקבל מהנוסחה אינו משקף את ההוצאות בפועל של העסק 'במקרה של אי‾הפעלת עסק מסוג עיסוקו של העוסק'. על כן אנו סבורים, כי היה מקום לפרסם מראש מהו מקדם ההוצאות הקבועות המקובל בענפי העיסוק השונים, על מנת שנוכל להכריע בשאלה האם המקדם שהתקבל אצל עוסק מסוים נמוך או גבוה מהמקדם בענף עיסוקו".
הדברים מדברים בעד עצמם. ועדת הערר קובעת, כי בנוגע להגבלת המענק לסכום ההוצאות הקבועות, סמכות המנהל מוגבלת. לרשות המיסים אין סמכות לערוך בחינה דקדקנית ומפורטת של ההוצאות הקבועות של העסק ובדרך זו לקבוע תקרה חדשה למענק ההוצאות הקבועות, מתוך הנחה שסכום המענק מוגבל לסכום ההוצאות הקבועות של העסק לתקופת הזכאות. לרשות המיסים גם אין סמכות לקבוע את מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות כתוצאת תחשיב בהתאם לסכימה של ההוצאות הקבועות, ממנה ייגזר סכום המענק, ממנו ייגזר המקדם.
כיוון שסמכות המנהל לקבוע מקדם שונה מהנקבע בנוסחה מוגבלת רק כאשר המקדם שנקבע לעסק "אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק במקרה של אי‾הפעלת עסק מסוג עיסוקו של העוסק", הרי שכרשות מינהלית עליה לפרסם מראש מהו מקדם ההוצאות הקבועות המקובל בענף בו פועל כל עסק. רק אם בעסק הספציפי המקדם שונה מהמקדם הענפי שיפורסם, למנהל תהיה הסמכות לקבוע את המענק על פי המקדם המקובל לענף, וגם זאת לאחר שינמק החלטתו.
יש לציין, כי אם רשות המיסים אכן תפרסם רשימת מקדמי השתתפות בהוצאות המקובלים לענפי הפעילות השונים, הרי שהם עשויים לשמש גם לטובת הנישומים בתיקים המצויים כבר בבירור, טכלשון ועדת הערר: "ברי כי ההחלטה לסטות מן הנוסחה אינה יכולה להיות מופעלת לרעת מבקש המענק בלבד."

רו"ח רונית בר, ארצי‾חיבה‾אלמקייס‾כהן פתרונות מיסוי