דוגמאות מפסקי דין בתביעות לדמי אבטלה (בעיקר מהשנים האחרונות)

 

שלילת הזכאות לדמי אבטלה מבעל שליטה בחברת מעטים

ביום 12.7.2018 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 30811-03-16) את תביעתה של גיטל דיאמנט רהב לתשלום דמי אבטלה. המבוטחת הייתה בעלת שליטה והעבירה את מניותיה לאחיה. לאחר העברת המניות, עקב מעבר פעילות החנות למקום המרוחק מביתה, התפטרה, ותביעתה לדמי אבטלה נדחתה.

בית הדין ציין כי המבוטחת נכנסת להגדרת "בעל שליטה בחברת מעטים", וזה היה מצבה טרם הגשת התביעה לדמי אבטלה עובר להתפטרותה. משכך אין צורך לבחון את קיומם המעשי של יחסי עובד-מעסיק. בית הדין נסמך על הלכת עלי תיתי בבית הדין הארצי, שם נקבע כי אין צורך לבחון את קיומם של יחסי עובד-מעסיק, כאשר אין חולק כי מדובר בבעל שליטה בחברת מעטים.

ההגדרה הפורמלית היא הבסיס לבחינת מעמדו של בעל השליטה, ופרשנות כפי שמציעה המבוטחת ולפיה תיבדק המהות חלף הנתונים הפורמליים, חותרת תחת הוראות החוק. סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי תיקן מצב של חוסר בהירות ואין להחזיר הגלגל אחורנית ולפגום בבהירות שביקש המחוקק להנחיל, בניגוד להוראותיו המפורשות.

בית הדין קבע כי בנסיבות העניין גם העברת מניותיה כחודש לפני שהגישה את תביעת דמי האבטלה, אינה מסייעת לעניינה, דחה את התביעה וציין, שאם שולמו עבור התובעת דמי ביטוח בגין ביטוח אבטלה, הם יושבו לה במגבלות הדין.

דחיית תביעה של אישה שאינה בעלת מניות שעובדת בחברה בשליטת בעלה

ביום 13.11.2019 דחה בית הדין האזורי (ב"ל 40183-04-17) את תביעתה של שרה חלק לדמי אבטלה, בנימוק שעל אף שלא הייתה לה שליטה ישירה בניהול החברה, הייתה לה שליטה עקיפה בניהולה. בית הדין קובע כי יש לראותה כבעלת שליטה בפועל ב"חברת מעטים" ולפיכך אינה מבוטחת בביטוח אבטלה.

המבוטחת, מנהלת חשבונות שכירה בחברה בשליטה מלאה של בעלה, פוטרה בתחילת שנת 2016 יחד עם עובדים אחרים בחברה, בשל צמצומים. המוסד לביטוח לאומי דחה תביעתה לדמי אבטלה בטענה כי לא צברה תקופת אכשרה, וכי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין החברה.

בית הדין בחן את המקרה על פי הכללים: אם המבוטחת הייתה בעלת שליטה בחברה באופן ישיר או עקיף – תידחה תביעתה לדמי אבטלה. ככל שהתשובה לשאלה הזו היא שלילית, ייבחנו יחסי עובד ומעסיק בין המבוטחת לחברה שבשליטת בעלה.

בית הדין דחה את התביעה מהנימוקים כדלקמן:

1. המבוטחת אינה בעלת שליטה במישרין, לבד או ביחד עם בעלה, שכן אינה מחזיקה כלל במניות החברה. גם זכות למנות מנהל, לא הוכח כי הייתה לה. לכן יש לבחון שליטה עקיפה.
2. כל סממני הניהול והתפעול, זכויות החתימה וכדומה אינם מלמדים על היותה בעלת שליטה בחברה, באשר מקצועה ועיסוקה הוא מנהלת המשרד ומנהלת החשבונות בחברה.

אולם, תלושי השכר הצביעו על תנודות מהותיות, היו הבדלים בין הצהרותיה לגבי שכר הנטו וימי העבודה החודשיים בחקירה לבין מה שהופיע בתלושים, היא לא קיבלה את המשכורת בתקופות של קושי כלכלי בחברה, לא היה רישום ימי חופשה ומחלה שהוצהר עליהן בתלושים הרלוונטיים ועוד.

3. מסקנת בית הדין היא שהמבוטחת קיבלה ביחד עם בעלה החלטות הנוגעות לרישום סכומי ברוטו בתלושי השכר שלה משיקולי כדאיות כלכלית ובהתאם למצבה של החברה. ההחלטות האלה עשויות להשפיע גם על מאזני רווח והפסד של החברה, שמהם נהנית גם התובעת כאשתו של בעל השליטה הרשמי של החברה.

ביום 17.5.2019 דחה בית הדין האזורי (ב"ל 54379-09-17) את תביעתה של מרים לוי לדמי אבטלה בטענה שלמעשה הייתה בעלת שליטה בחברת מעטים שלבעלה היו 100% מהמניות. בית הדין הסתמך על 3 המבחנים של הלכת גרוסקופף בבית הדין הארצי כדלקמן:

1. האם ניתן לאבחן בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לפעילותו כקרוב משפחה?
2. האם ההסדר לפיו עבד התובע בעסק של קרובו הוא אמיתי או פיקטיבי?
3. האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של קרוב המשפחה כעובד. במבחן הזה יש לבדוק אם התשלומים נשאו אופי של שכר.

על פי ההלכות בפסיקה – עומדת בבסיס קיומם של יחסי עובד ומעסיק ההתקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. יחסי עובד ומעסיק, מטיבם, מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה.

נמצא כי התובעת הייתה בעלת שליטה בעקיפין, לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין החברה ולא קיבלה שכר בפועל. לכן התביעה נדחתה.

הכרה בתביעה של אישה שאינה בעלת מניות כעובדת בחברה בשליטת בעלה

ביום 7.8.2017 קיבל בית הדין האזורי (ב"ל 7649-03-16) את תביעתה של ציונה בן גיגי לדמי אבטלה, לאחר שבית הדין קבע כי היא שכירה בחברה שבבעלות בעלה ואינה בעלת שליטה בחברת מעטים.

הקביעה נעשתה בשני שלבים: 1. בשלב הראשון קבע בית הדין כי המבוטחת אינה בעלת שליטה בחברת מעטים. 2. בשלב השני קבע בית הדין כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק (המוסד לביטוח לאומי לא טען אחרת במקרה הזה), ולכן המבוטחת זכאית לקבל דמי אבטלה.

ביום 17.11.2016 קבע בית הדין האזורי (ב"ל 43732-11-14) כי ספטני מריה שעובדת כשכירה בחברה שבעלה הוא בעל שליטה בה, זכאית לדמי אבטלה.

בית הדין קובע על פי פסקי דין קודמים שלא קיימת חזקה חלוטה לפיה בן זוג של בעל שליטה בחברה הוא בהכרח בעל שליטה. מדובר בחזקה שניתנת לסתירה והנטל הוא על התובעת להוכיח שהיא עובדת מן המניין ואין לה שליטה, לרבות שליטה עקיפה בחברה. בית הדין בחן את התנהלותה ואת מידת השפעתה ואת סמכויותיה בחברה וקבע כי היא שימשה בעסק כעובדת מן המניין בלי שתהיה בעלת שליטה, לא פורמלית ולא בפועל.

הכרה בעבודה של קרוב משפחה שאינו בעל מניות, בחברה שבבעלות קרוב משפחה

ביום 17.5.2019 קיבל בית הדין האזורי (ב"ל 58086-11-16) את תביעתו לדמי אבטלה של מאג'ד אבו שאהין לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו לדמי אבטלה בטענה שלא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין חברה בבעלות אחיינו שהעסיקה אותו, על אף שהועסק בחברה כשנה ואז פוטר.

ביום 23.12.2015 קיבל בית הדין האזורי (ב"ל 46711-11-14) את תביעתו של מוריס רווח לתשלום דמי אבטלה, וקבע כי השכר בתלוש השכר הוא הקובע לעניין דמי אבטלה למרות שלבנק הופקד סכום קטן בהרבה מתוך כלל השכר ששולם כולו במזומן. זאת, לאחר שהמבוטח עבד כמה שנים בחברת בנייה בבעלות ביתו ובעלה, פוטר בשל צמצומים ולא קיבל פיצויים.

בית הדין קבע שהמוסד לביטוח לאומי חייב להראות כי המבוטח לא קיבל את השכר בפועל או שמדובר בשכר פיקטיבי ואין די להראות כי הוא נהנה משכר גבוה מזה המגיע לו או מזה ההולם את אופי תפקידו:

"גם אם יוכיח הנתבע את טענתו לפיה משרתו של התובע אינה מצדיקה תשלום שכר בהיקף ששולם, הרי… בעניין זה נפסק, לא אחת, כי שעה שמדובר בהעסקה בין קרובי משפחה אין מתום בכך כי שכרו של העובד ה"מקורב" יהיה גבוה משכרם של עובדים אחרים, ואין בכך כדי לעמוד לו לרועץ".

הכרה בעבודה של בת זוג כשכירה אצל בן הזוג בעסק שאינו מאוגד כחברה

דוגמה לאישור קיום יחסי עבודה של אישה בעסק משותף עם בעלה נמצאת בפסק הדין נינט לוי בבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 3792-06-11 מיום 7.8.2012). בנסיבות של המקרה הזה אישר בית הדין דמי אבטלה לאחר שהאישה פוטרה, אף על פי שלא שולם לה שכר בחודשי העבודה האחרונים.

גם בפסק דין בעניין אביגיל גילה חזן קבע בית הדין האזורי (350-05-11, 11.8.2013) כי בין המבוטחת לבין בעלה התקיימו יחסי עבודה לעניין דמי אבטלה.