הבסיס לחיוב דמי ביטוח

הבסיס לחיוב בדמי ביטוח של עובד שכיר – סעיף 344(א) בחוק הביטוח הלאומי קובע שיראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו בעד החודש שקדם ל-1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.

הבסיס לחיוב בדמי ביטוח של מבוטח שאינו עובד שכיר – החיוב בדמי ביטוח של מבוטח שאינו עובד שכיר הוא שנתי ומבוצע לפי שומת המס של המבוטח, כאמור בסעיף 345 בחוק הביטוח הלאומי.

החבות בדמי ביטוח של עובד עצמאי היא על הכנסותיו שמקורן בסעיפים 2(1) ו-2(8) לפקודת מס הכנסה בשומה שלו, לפני כל פטור, ניכויים או זיכויים לפי הפקודה, למעט ניכויים בשל תשלומים לקופת גמל ודמי ביטוח לאומי, המותרים בניכוי לצורכי מס. מי שאין לו הכנסות משלם דמי ביטוח מינימליים.

החבות בדמי ביטוח של מבוטח בעל הכנסות שאינן מעבודה (כולל הכנסות של עצמאי שאינו עונה להגדרה) היא על הכנסות שמקורן בסעיף 2 לפקודה, כמוסבר לעניין עובד עצמאי לעיל.

כל עוד לא נערכה שומה, המבוטח משלם מקדמות על חשבון דמי הביטוח על פי הצהרה, או לפי שומה אחרונה המצויה במערכת הביטוח הלאומי.

בית הדין הארצי לעבודה פסק ביום 18.12.2007 בעניינם של עורכי דין עצמאיים (עב"ל 1353/04 ישע פרימס ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי) שהשיגו על גובה המקדמות שבהן חייב אותם המוסד לביטוח.

עמדת בית הדין הארצי היא ש"הכנסת עובד עצמאי לצורך חישוב דמי ביטוח היא הכנסה שנתית ולא הכנסה חודשית", כפי שנקבע בסעיף 345(א) לחוק הביטוח הלאומי. זאת, בשונה מהגדרת הכנסת "עובד", המחושבת לפי הכנסה חודשית (סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי).

חלוקת ההכנסה השנתית בממוצע חודשי בשנת מס

ההכנסה החודשית הממוצעת של עובד עצמאי נקבעת בחלוקה של ההכנסה השנתית לפי השומה למספר החודשים שבהם הוא אמור להיות מחוייב במקדמות של דמי הביטוח כעובד עצמאי. כלומר, בחודשים המלאים שבהם התיק העצמאי שלו סגור באותה שנת מס – הוא אינו מחוייב במקדמות דמי ביטוח.

לסעיפים 344 ו-345 לחוק הביטוח הלאומי לחצו כאן
לסעיף 2 לפקודת מס הכנסה לחצו כאן