העסקת בן/בת זוג – בחינת יחסי עובד ומעסיק

בני זוג שעובדים ביחד בעסק משותף יכולים להיות עצמאים ביחס חלוקה לפי תקנה 24 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח, או שני עצמאים שמדווחים בנפרד באופן בלתי תלוי, לפי הכללים שבסעיף 66 לפקודה. במקרים אלה הם אינם זכאים לקבל דמי אבטלה מכוח עיסוק זה.

על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, בת זוג שעובדת בעסק של הבעל תקבל דמי אבטלה ככל שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק לפי דיני עבודה, כיוון שהיא אינה כלולה בהגדרת "בן משפחה" (נכון גם לבן הזוג שעובד בעסק של אשתו).

לצורך הכרה באישה כעובדת שכירה של בעלה, המוסד לביטוח לאומי אימץ מספר מבחנים מצטברים שנקבעו בפסיקה (הכללים זהים גם למקרים שבהם הבעל מועסק בעסק של אשתו):

1. שכר קבוע ויציב שמתקבל בפועל, שאינו מותנה במצב הכלכלי של העסק ושאינו מושפע ממנו. העובדת (האישה) אינה חשופה לסיכון כלכלי.
2. קיימת מסגרת קבועה של שעות עבודה.
3. האישה מקבלת שכר ריאלי בתוספת התנאים הסוציאליים, כגון: חופשה, הבראה ותוספת יוקר כמו כל העובדים.
4. האישה אינה נוהגת מנהג בעלים בעסק, והבעל מקבל את ההחלטות המהותיות במקום העבודה.

המוסד לביטוח לאומי נוהג לבחון אם יש התאמה בין השכר שנקוב בתלוש לשכר ששולם בפועל, כיוון שלעמדתו, תכליתה של גמלה מחליפת שכר היא לשמור על רמת החיים בהתאם להכנסה שהמבוטח הורגל אליה.

לקריאת חוזר מעמדם של בני זוג העובדים בעסק משותף לחצו כאן