העסקת קרובים (למעט בני זוג) – בחינת יחסי עובד ומעסיק

לבני משפחה קבע סעיף 1 בחוק הביטוח הלאומי כללים מיוחדים בהגדרת "עובד" (הפסיקה הרחיבה את הכללים האלה גם לקרובי משפחה בדרגה יותר רחוקה):

"עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעסיק, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.

לאור הכללים בחוק ובפסיקה, אימץ המוסד לביטוח לאומי את העקרונות המצטברים לבחינת יחסי עבודה בין קרובי משפחה שעובדים בעסק אחד:

1. מתבצעת עבודה בעסק או במפעל – יש לוודא שלא מדובר ביחסים וולונטריים התנדבותיים במסגרת עזרה טבעית בין בני משפחה, אלא בקשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות בין עובד ומעסיק.
2. העבודה מתבצעת באופן סדיר – ולא מדי פעם בפעם כשיש צורך.
3. העסקת בן המשפחה מתבצעת בעבודה שאילולא עשה אותה בן המשפחה הייתה נעשית בידי עובד אחר – כלומר, העבודה נחוצה וחיונית.
4. יש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי ולא "סמלי" וכדומה.

לאור הנ"ל, קרוב משפחה שטוען שהיחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, חובת ההוכחה מוטלת עליו, ועליו לשכנע את המוסד לביטוח לאומי כי קיימת מערכת חוזית של חובות וזכויות המאפיינת עובד שכיר.