יישום התוספת הראשונה בצו סיווג מבוטחים

התוספת הראשונה של צו סיווג מבוטחים קובעת, שאם מבוטח נכלל בגדר התנאים שקבע הצו – הוא נחשב כעובד שכיר לעניין הביטוח הלאומי, ללא צורך במבחנים נוספים.

הצו מחייב בעבור המוסד לביטוח לאומי בלבד, ואין בקיום התוספת הראשונה לצו אסמכתא לכך שמתקיימים יחסי עבודה כהלכתם לעניין חקיקת עבודה אחרת.

אי קיום האמור בתוספת הראשונה של הצו זהה למצב שבו מעסיק לא דיווח ולא שילם דמי ביטוח בעבור העובד, וחלות על המעסיק כל הסנקציות הקבועות בחוק ובתקנות, לרבות זכות לשיפוי לפי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי. הדבר מקבל משנה תוקף בימים של משבר שבו עצמאים רבים מגישים תביעות לדמי אבטלה על בסיס התנאים שבצו סיווג מבוטחים (כמו מורי דרך ואחרים).

בתוספת הראשונה של הצו מפורטים המבוטחים, שכל עוד הם ממלאים את תנאי העבודה הרשומים בצו, מעסיקם הוא זה שחייב בתשלום גמול העבודה וכן בדיווח ובתשלום דמי הביטוח כאילו היה המבוטח עובד שכיר.

בתוספת הראשונה של הצו יש רשימה ארוכה של נותני שירותים שמקובל להתייחס אליהם כעצמאים לעניין מס הכנסה וכעוסקים לעניין מס ערך מוסף, כמו מורים, מרצים, מדריכים, שומרים, שחקנים, מורי דרך, ספורטאים, עובדי ניקיון, חצרנים, מתקיני מכשירי גז, מחלקי גז, מתקיני תריסים, ממלאי תפקידים דתיים ועוד, והכל בתנאים הרשומים בצו. לחלק מנותני שירותים אלה עלולה ההכנסה להיפגע מאד ממשבר הקורונה והם יכולים לתבוע דמי אבטלה, כיוון שלעניין הביטוח הלאומי הם נחשבים עובדים שכירים.

מי שמשלם תשלומים לנותן שירות שכלול בצו, חייב לבחון כדלקמן:

1. אם מתקיימים יחסי עבודה לפי חוקי העבודה – כפי שקבע בית הדין הארצי ביום 21.8.2001 בעניין כבהד מוהנד (עב"ל 327/99), כיוון שמי שיש לו כל הסממנים של עובד שכיר לפי משפט העבודה נחשב "עובד" לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.
2. רק אם לא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק, המשלם חייב לבחון אם תנאי העבודה מחייבים אותו לנכות מנותני השירות האלה דמי ביטוח כעובדים שכירים ולדווח עליהם למוסד לביטוח לאומי, בהתאם לצו סיווג מבוטחים.

עמדת המוסד לביטוח לאומי ליישום הכללים שבתוספת הראשונה לצו על ידי ה"מעסיק"

עמדת הביטוח הלאומי הובהרה בפגישות עם נציגי המייצגים ובהוראות שהביטוח הלאומי פרסם, לרבות בדף מידע שנשלח לאמנים, כמפורט להלן:

1. הדיווח למוסד לביטוח לאומי ותשלום דמי הביטוח לפי הוראות הצו נעשה על ההכנסה ללא המע"מ (ולפני ניכוי הוצאות העצמאי, כפי שיובהר בהמשך).
2. ברירת המחדל למשלם היא ניכוי דמי ביטוח בשיעור המלא, אלא אם נערך תיאום לפי הכללים (יש להשתמש לקביעת המעסיק העיקרי והמשני בטופס 103 במקום בטופס 101).
3. הדיווח למוסד לביטוח לאומי אמור להיות בחודש שבו ניתן השירות ולא בחודש התשלום, כאמור בסעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי, מדי חודש בטופס 102 (החל מינואר 2020 יש לדווח בחוזה דיווח נפרד בקוד 9 על מי שמבוטח לפי צו סיווג מבוטחים).
4. פעם ברבעון יש לשדר את קובץ המבוטחים הללו למוסד לביטוח לאומי, על פי הוראות שמצויות באתר הביטוח הלאומי באינטרנט (בל/652). אפשר לדווח בקובץ מקוון באתר הביטוח הלאומי.
5. אין דיווח בטופס 126 על מבוטחים אלה.
6. ה"מעסיק" לפי הצו אמור לנכות את דמי הביטוח הלאומי ואת דמי ביטוח הבריאות מהעצמאי שהוא שכיר לפי צו סיווג מבוטחים באותה הדרך שהוא מנכה את המס במקור.
7. על המעסיק לפי הצו למסור למקבל התשלום אישור על ההכנסה ועל ניכוי המס ודמי הביטוח הלאומי והבריאות, בטופס 0806/0857 שהוא אישור שנתי על ניכוי מס הכנסה מתשלומים המחייבים ניכוי מס במקור (או בטופס שעליו רשום "במקום טופס 857"). טופס 856 שמוזכר בפרסום של הביטוח הלאומי הוא הדוח השנתי בניכויים לספקים וקבלני משנה שמגיש המשלם למס הכנסה עד 31.5.2020.
8. האישור השנתי משלב את ניכוי המס ואת ניכוי דמי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות. על המשלם לכלול באישור השנתי, בין היתר, גם את הסכום שממנו נוכו דמי ביטוח, את דמי הביטוח הלאומי שנוכו, את דמי ביטוח הבריאות שנוכו, את חלקו של המשלם (ה"מעסיק") בדמי הביטוח לאומי ואת התקופה שבה המבוטח עובד לפי הצו אצל המשלם.

לקריאת חוזר 1456 לחצו כאן

להורדת טופס 0857 לחצו כאן
לקריאת צו הביטוח הלאומי סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, תשל"ב-1972 לחצו כאן