רקע חוקי

סכום התשלום בעבור כל עובד (שלא עבד באותו החודש כעובד שכיר אצל מעסיק אחר או כעובד עצמאי) אמור להיות בסך של 348 ש"ח, לפי התקנות שבתוקף ביום כתיבת מאמר זה.
כל מעסיק אמור לשלם בעבור כל עובד שבחל"ת את הסכום האמור: עובד במשרה מלאה, עובד במשרה חלקית, עובד בשכר נמוך ועובד בשכר גבוה.

עובד שעבד בכמה מקומות בו זמנית במשרה חלקית והוצא לחל"ת בכל העבודות – כל מעסיק אמור לשלם בעדו את דמי הביטוח בסכום של 348 ש"ח. סך השכר המבוטח (למעט ביטוח לענפים פגיעה בעבודה ופש"ר) לעובד כזה יעלה על המשכורת שקיבל לפני החל"ת. ככל שהמעסיקים יגבו ממנו בחזרה את דמי הביטוח האלה, יש סיכוי גדול שאת דמי האבטלה שקיבל (לאחר ניכוי דמי הביטוח הלאומי והבריאות מדמי האבטלה), הוא ישלם למעסיקים בחזרה.

ללא תיקון התקנות, מעסיק שהעסיק עובדים במשרות חלקיות במשכורת נמוכה משכר המינימום החודשי, אמור לשלם בתקופת החל"ת דמי ביטוח גבוהים יותר מאשר שילם בעדם בזמן שהעסק פעל.

אין חולק, לדעתי, שלא לכך התכוון המחוקק.

לתקנה 6 לתקנות הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח – לחצו כאן

מומלץ לקבל מהעובדים שהיו בחל"ת בכל חודש אפריל 2020 אישור בכתב אם עבדו במקום אחר, אפילו יום עבודה אחד בחודש אפריל, או שהיו רשומים במוסד לביטוח לאומי כעובדים עצמאיים (בכל חודש אפריל או בחלקו), כדי להסיר אותם מרשימת העובדים שיש לשלם בעדם את התשלום האמור.

למען הסר ספק, וככל שבסופו של דבר לא יהיה פטור מלא למעסיק, לפי התקנות, המעסיק רשאי (אך לא חייב) לנכות מכל סכום המגיע לעובד ממנו את התשלום ששילם למוסד לביטוח לאומי (הכוונה בסעיף לכל התשלום, כולל חלק המעסיק בתשלום דמי הביטוח הלאומי).